איילת מעיין ז"ל

בת דבורה ויצחק נפטרה ביום ג' בטבת תשע"ט 11/12/2018
איילת נולדה בניר ישראל בג' אב תשכ"ו, 20 ביולי 1966 לדבורה וליצחק דדו ז"ל, אחות צעירה לאהובה ולאורית. למדה בביה"ס היסודי בקיבוץ ניצנים ובבית הספר התיכון החקלאי כפר סילבר במגמה ביולוגית.

בשנת 1984 התגייסה לצה"ל ושירתה בחיל האוויר, סיימה בהצטיינות את הקורס המקצועי ושירתה כקצינת שליטה קרקעית במטה חיל האוויר.
בשנת 1988 נישאה לבעז ויחד בשליחות משרד החוץ שהו חצי שנה בבוקרשט ושנתיים בניו יורק. בשתי השגרירויות עבדה במחלקת הקשר.
איילת בעלת תואר ראשון בלשון עברית ומזרח תיכון באוניברסיטת תל אביב, ותואר שני בניהול משאבי אנוש, החלה לעבוד בשירות הביטחון הכללי בשנת 1993 תוך כדי לימודי התואר הראשון ועבדה כסטודנטית בתת מרחב שומרון.

בהמשך דרכה צמחה והתפתחה בתחום הדסק הסיכולי וכיהנה בו בכל שרשרת התפקידים הניהוליים, מדרגת ראש ענף ועד לדרגת ראש מחלקה ובנוסף ניהלה את המטה המקצועי של מגזר הדסק. בתפקידה האחרון שימשה בתפקיד ראש החטיבה להתאמה ביטחונית.
איילת הייתה אשת מקצוע חכמה ושאפתנית, בלטה בגיבוי אנשיה, חניכתם והעצמתם כשלאורך כל הדרך היא מהווה דוגמא אישית ומודל לחיקוי, לצד אותנטיות וממלכתיות.איילת ניחנה בחוש הומור, שנינות, חדות, דעתנות ויכולת נדירה לגעת בהרבה מאד אנשים כשהיא נותנת לכל אחד מסובביה תשומת לב ענקית ומיוחדת. לצד האישיות הקרייריסטית בלטה אישיות תאבת חיים, שמזהה את ההזדמנויות שהחיים מזמנים לה, נהנית מהם, ומסבה את תשומת לב יקיריה לחיות אותם במלואם.

בשנת 2000 התגרשה מבעז ובארבע השנים האחרונות לחייה חיה עם בן זוגה ג'ורג'.איילת נפטרה לאחר מאבק של שנה וחצי במחלת הסרטן והיא בת 52.על מצבתה נחרט : "אחרי הכול את שיר, לא עוד בשר ודם, אחרי הכול את שיר קיים".הותירה אחריה מורשת של מצוינות, מורשת של ערכים, של אהבת האדם והחיים. 

הניחה בן זוג ושתי אחיות. 

איילת קבורה בבית העלמין הצבאי קריית שאול.

יהי זכרה ברוך.