יואב דורפן ז"ל
בן מיה ומני נפל ביום י"ז באייר תשנ"ג 08/05/1993
בן מיה ומני. נולד ביום ט"ז בתשרי תשל"ה (2.10.1974), בשכונת הדר יוסף בתל אביב.
בשנת 1976 עברו יואב ומשפחתו להתגורר ברחובות, וכשהיה בן שש עברו לנס ציונה, שם למד בבית-הספר היסודי "בן צבי" וסיים בבית-הספר התיכון "הריאלי" בראשון לציון במגמה הריאלית. יואב היה חברותי מאוד, והצליח מאוד בלימודים ובמוסיקה.
יחד עם יובל אחיו ועינת אחותו השתתף בפעילויות של מועדון הנוער המקומי בנס ציונה, "מועדונצ´יק", תחילה כחניך ובהמשך כמדריך. מועדון זה, המיוחד לנס ציונה, אינו מפלגתי ומדגיש את אהבת הארץ ואת אהבת האדם לחברו. במועדון מצא יואב חברים רבים ששמרו על קשר הדוק כל השנים. כמדריך, היה אהוב מאוד על חניכיו, הוא ניגן בגיטרה, שיחק לפניהם ושיחק אתם כשווה בין שווים. יחד עם זאת זכה לכבוד מצדם בזכות הידע הרחב שלו ומפני שהוא אהב אותם וכיבדם. מספרת חניכתו, הילה: "הוא מדריך שצוחק, מדריך שאוהב, מסביר גם כאשר הוא עייף. לעולם לא צועק ולא מתרגז, אלא תמיד מתמודד ומחייך, וגם כשלא רואים ולא שומעים, הוא תמיד עוזר."
בבית-הספר התיכון למד יואב בכיתת מחוננים. מספרת מורתו, שוש וינטר: "רציני, שקול, תאב דעת, לומד מתוך רצון להבין את הדברים ולא כדי להשיג ציונים (שהיו תמיד מעולים). נהניתי תמיד לקרוא את המבחנים (למרות הכתב) שגילו את החשיבה היפה ואת ההבנה המעמיקה שהסתתרה מאחורי המילים. הסקרנות לדעת, להבין, היתה ביסוד התנהגותך". ומוסיפה ניצה אריאל, מורתו להיסטוריה ואזרחות: "אני רואה את יואב לנגד עיניי: שופע תלתלים, או גזוז שיער, וכולו נעימות וחוכמה, סקרנות ויושר אישי ואינטלקטואלי, עם חיוכו המהוסס ועיניו היפות והחכמות. כמה נעמת לי יואב כתלמיד, כאדם. נהניתי מהקשב שלך, מדבריך, מכתיבתך, ממעורבותך בכל עניין מענייני החברה, מהמחויבות העמוקה שהיתה לך, מהאחריות שגילית". בעזבונו של יואב נותרו חיבורים רבים שכתב. לדוגמה, אחדים מנושאי חיבוריו: "אלימות פיסית", "המשבר במפרץ והשלכותיו", "הנימוס", "העונש, המערכת שמלווה ומטרותיו", "האם צריכה להיות לחברי כנסת חסינות בפני העמדה לדין פלילי?", "האלים במשחק דרקונים ומבוכים", "אמונות תפלות", "מיהו מנהיג טוב?", "מולדת מהי?", "מעמד האשה".
הנה קטע מחיבור שכתב בנושא "העונש": "העונש הוא כלי טוב ויעיל מאוד, שיכול יותר מכל דבר אחר להבהיר לאדם או לקבוצת אנשים מהי הדרך בה עליהם לנהוג. אסור שהעונש יהפוך בעצמו למטרה. על האנושות לזכור, שהעונש הוא מתודה בלבד, ולכן חשוב מאוד שמקבל העונש ידע מה עומד מאחורי העונש הזה, אחרת הוא יראה בעונש מטרד בלבד, דבר שיגרום לו רק רצון לנקום ולא רצון לקבל את העונש בהבנה. העונש, אם כן, הוא כלי חינוכי חזק, משמעותי מאוד, אבל הוא מסוכן, והוא עלול להשיג גם את המטרה ההפוכה".
יואב רכש בכיתה חברים רבים, אך יחד עם זאת המשיך בפעילות מלאה ב"מועדונצ´יק" ושמר על קשר הדוק עם חבריו בנס ציונה. חברו לכיתה, המכנה עצמו גם חבר לחיים, ברק גורדון, מספר: "ההתלהבות שלו, הדמיון הרב, החיות והעושר שהוא העניק, הם שיצרו את האווירה הטובה והחוויות שנשארו לי מכיתה י"א, הטובה בשנותיי". יואב ניגן בגיטרה קלסית וחשמלית. מגיל ארבע עשרה עד שש עשרה היה חבר בלהקה של שישה נגנים, שהלחינו, ניגנו ושרו לעצמם וגם באירועים של תנועת הנוער. יואב שיחק במשחק "דרקונים ומבוכים", משחק יצירתי הדורש דמיון רב מן המשתתפים. ככל שהתבגר, הרחיב מאוד את ידיעותיו ואת הבנתו במוסיקה, במדע וכמעט בכל נושא אחר.
במקביל, הלך והתרחב חוג חבריו. לקראת הגיוס לצה"ל התלבט יואב בין צבא לבין עתודה אקדמית. ברגע שהתקבל לקורס תלפיות חמ"ן הוא לא היסס וביטל את ההרשמה לעתודה. יואב סיים את קורס תלפיות חמ"ן. למרות שהיו לו רגעים קשים מאוד בקורס, חומר הלימוד ריתק אותו מאוד, והוא היה נלהב להתחיל את העבודה במסגרת החיל. חבריו לקורס מספרים, שהוא עודד אותם ברגעים קשים בזמן הקורס. יואב גויס לצה"ל בראשית מרץ 1993. לאחר הטירונות, אותה סיים בהצטיינות, הוצב ליחידת חיל המודיעין בצפון הארץ. יואב נפל בעת שירותו. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "יואב זכרונו לברכה שירת ביחידתנו ימים ספורים בלבד. חבריו ומפקדיו מהקורס ציינו את תכונותיו הטובות ומידותיו הנאות.
יואב עזר לא אחת לחבריו במהלך הקורס והטירונות. הוא בלט בטוב לבו, רגשנות וביישנות אפיינו אותו".
הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים של בני המשפחה, מורים וחברים על דמותו, וחיבורים פרי עטו.
יואב נפטר ביום י"ז באייר תשנ"ג, 08 במאי 1993. בן 19 היה במותו.
השאיר אחריו הורים, אח - יובל ואחות - עינת.
נקבר בבית העלמין הצבאי בנס ציונה.
יהי זכרו ברוך
לזכרו של יואב דורפן ז"ל
בשנת 1976 עברו יואב ומשפחתו להתגורר ברחובות, וכשהיה בן שש עברו לנס ציונה, שם למד בבית-הספר היסודי "בן צבי" וסיים בבית-הספר התיכון "הריאלי" בראשון לציון במגמה הריאלית. יואב היה חברותי מאוד, והצליח מאוד בלימודים ובמוסיקה.
יחד עם יובל אחיו ועינת אחותו השתתף בפעילויות של מועדון הנוער המקומי בנס ציונה, "מועדונצ´יק", תחילה כחניך ובהמשך כמדריך. מועדון זה, המיוחד לנס ציונה, אינו מפלגתי ומדגיש את אהבת הארץ ואת אהבת האדם לחברו. במועדון מצא יואב חברים רבים ששמרו על קשר הדוק כל השנים. כמדריך, היה אהוב מאוד על חניכיו, הוא ניגן בגיטרה, שיחק לפניהם ושיחק אתם כשווה בין שווים. יחד עם זאת זכה לכבוד מצדם בזכות הידע הרחב שלו ומפני שהוא אהב אותם וכיבדם. מספרת חניכתו, הילה: "הוא מדריך שצוחק, מדריך שאוהב, מסביר גם כאשר הוא עייף. לעולם לא צועק ולא מתרגז, אלא תמיד מתמודד ומחייך, וגם כשלא רואים ולא שומעים, הוא תמיד עוזר."
בבית-הספר התיכון למד יואב בכיתת מחוננים. מספרת מורתו, שוש וינטר: "רציני, שקול, תאב דעת, לומד מתוך רצון להבין את הדברים ולא כדי להשיג ציונים (שהיו תמיד מעולים). נהניתי תמיד לקרוא את המבחנים (למרות הכתב) שגילו את החשיבה היפה ואת ההבנה המעמיקה שהסתתרה מאחורי המילים. הסקרנות לדעת, להבין, היתה ביסוד התנהגותך". ומוסיפה ניצה אריאל, מורתו להיסטוריה ואזרחות: "אני רואה את יואב לנגד עיניי: שופע תלתלים, או גזוז שיער, וכולו נעימות וחוכמה, סקרנות ויושר אישי ואינטלקטואלי, עם חיוכו המהוסס ועיניו היפות והחכמות. כמה נעמת לי יואב כתלמיד, כאדם. נהניתי מהקשב שלך, מדבריך, מכתיבתך, ממעורבותך בכל עניין מענייני החברה, מהמחויבות העמוקה שהיתה לך, מהאחריות שגילית". בעזבונו של יואב נותרו חיבורים רבים שכתב. לדוגמה, אחדים מנושאי חיבוריו: "אלימות פיסית", "המשבר במפרץ והשלכותיו", "הנימוס", "העונש, המערכת שמלווה ומטרותיו", "האם צריכה להיות לחברי כנסת חסינות בפני העמדה לדין פלילי?", "האלים במשחק דרקונים ומבוכים", "אמונות תפלות", "מיהו מנהיג טוב?", "מולדת מהי?", "מעמד האשה".
הנה קטע מחיבור שכתב בנושא "העונש": "העונש הוא כלי טוב ויעיל מאוד, שיכול יותר מכל דבר אחר להבהיר לאדם או לקבוצת אנשים מהי הדרך בה עליהם לנהוג. אסור שהעונש יהפוך בעצמו למטרה. על האנושות לזכור, שהעונש הוא מתודה בלבד, ולכן חשוב מאוד שמקבל העונש ידע מה עומד מאחורי העונש הזה, אחרת הוא יראה בעונש מטרד בלבד, דבר שיגרום לו רק רצון לנקום ולא רצון לקבל את העונש בהבנה. העונש, אם כן, הוא כלי חינוכי חזק, משמעותי מאוד, אבל הוא מסוכן, והוא עלול להשיג גם את המטרה ההפוכה".
יואב רכש בכיתה חברים רבים, אך יחד עם זאת המשיך בפעילות מלאה ב"מועדונצ´יק" ושמר על קשר הדוק עם חבריו בנס ציונה. חברו לכיתה, המכנה עצמו גם חבר לחיים, ברק גורדון, מספר: "ההתלהבות שלו, הדמיון הרב, החיות והעושר שהוא העניק, הם שיצרו את האווירה הטובה והחוויות שנשארו לי מכיתה י"א, הטובה בשנותיי". יואב ניגן בגיטרה קלסית וחשמלית. מגיל ארבע עשרה עד שש עשרה היה חבר בלהקה של שישה נגנים, שהלחינו, ניגנו ושרו לעצמם וגם באירועים של תנועת הנוער. יואב שיחק במשחק "דרקונים ומבוכים", משחק יצירתי הדורש דמיון רב מן המשתתפים. ככל שהתבגר, הרחיב מאוד את ידיעותיו ואת הבנתו במוסיקה, במדע וכמעט בכל נושא אחר.
במקביל, הלך והתרחב חוג חבריו. לקראת הגיוס לצה"ל התלבט יואב בין צבא לבין עתודה אקדמית. ברגע שהתקבל לקורס תלפיות חמ"ן הוא לא היסס וביטל את ההרשמה לעתודה. יואב סיים את קורס תלפיות חמ"ן. למרות שהיו לו רגעים קשים מאוד בקורס, חומר הלימוד ריתק אותו מאוד, והוא היה נלהב להתחיל את העבודה במסגרת החיל. חבריו לקורס מספרים, שהוא עודד אותם ברגעים קשים בזמן הקורס. יואב גויס לצה"ל בראשית מרץ 1993. לאחר הטירונות, אותה סיים בהצטיינות, הוצב ליחידת חיל המודיעין בצפון הארץ. יואב נפל בעת שירותו. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "יואב זכרונו לברכה שירת ביחידתנו ימים ספורים בלבד. חבריו ומפקדיו מהקורס ציינו את תכונותיו הטובות ומידותיו הנאות.
יואב עזר לא אחת לחבריו במהלך הקורס והטירונות. הוא בלט בטוב לבו, רגשנות וביישנות אפיינו אותו".
הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים של בני המשפחה, מורים וחברים על דמותו, וחיבורים פרי עטו.
יואב נפטר ביום י"ז באייר תשנ"ג, 08 במאי 1993. בן 19 היה במותו.
השאיר אחריו הורים, אח - יובל ואחות - עינת.
נקבר בבית העלמין הצבאי בנס ציונה.
יהי זכרו ברוך
לזכרו של יואב דורפן ז"ל