רשימת הנופלים

בת שמחה ורחמים. נולדה ביום כ"ג בתמוז תשמ"ד (23.7.1984) בבאר שבע, אחות לעדי. מלי נקראה על-שם סבתה. גדלה והתחנכה בעיר הולדתה, למדה בבית-הספר היסודי "נתיבות יורם" ובבית-הספר התיכון מקיף ח´, וסיימה ובידה תעודת בגרות של 5 יחידות בפילוסופיה (בממוצע 90). 

מלי התגייסה לצה"ל ביום 13.11.2003 ושירתה ביחידת ב"ש. 

במהלך שירותה חלתה מלי בפעם השלישית בסרטן. 

ביומן שניהלה כתבה מלי חמישה דברים על עצמה: 

"בת 19 וחצי, בוגרת 5 יחידות פילוסופיה (עם ממוצע 90!) וממשיכה לנתח כל דבר שנקרה בדרכי. התאומה הטלוויזיונית שלי ג´ואי מ"דוסון קריק"." 

"חובבת מושבעת של קריוקי ואפילו זכיתי במקום ראשון על ביצוע של "קח אותי" של "היהודים" במועדון קריוקי נחשב." 

"שואבת כוח רק מהקדוש ברוך הוא, שהציל ומציל אותי ממוות, לו אני חייבת את כל חיי ולו אני רוחשת את כל אהבתי." 

"במשך שבע השנים האחרונות משמשת כשפן ניסיונות של ´מה עושים כשסרטן חוזר בפעם השלישית על בחורה שניסו עליה את כל הטיפולים וכל השתלות מח העצם´. הבטחתי לגוף שלי שלעולם לא אתן לו ליפול ואני עומדת בהבטחה הזו. אני מקווה." 

"מחכה ליום שאמצא את אהבת חיי ואת הנפש התאומה שלי... אולי יום אחד זה גם יקרה." 

ב-13.6.2004 כתבה מלי ביומנה: "איך אני מסתכלת, מתבוננת, חשה, נוגעת, מתרגשת כמו ילדה קטנה... מרגישה כמו סחרחורת של ילדה קטנה וגלים גלים של אושר אושר אושר ממלאים אותי... עוטפים אותי... נוגעים בי... ושוב אני קמה בבוקר, מוציאה את המדים מהארון והולכת לבסיס, צוחקת עם כל האהובים והאהובות משם... לא מאמינה עד כמה המקום קוסם לי, מסתכלת על הכל בעיניים פעורות, בעיניים של מישהי שאף פעם לא תוכל להסתכל על דברים כאלה כעל מובן מאליו. עצוב לי שאנשים צריכים לצמוח מתוך עולמות שבורים. עצוב לי שצריך טרגדיה בשביל להפוך אותך לאדם מאושר... כל השישי הגלגלים בראש שלי עבדו כמו מכונה... ובשישי, לפני שהלכתי לישון, התקיים בתוכי, כן ממש בתוכי, דיאלוג בין שני מלאכי שמים. ´את מאושרת מלי?´ ´זו שאלה כבדה מדי. מורכבת מדי. אני יכולה להגיד שכמעט´. ´למה כמעט?´. ´מה זאת אומרת? תסתכלי עלי, אין לי את הבריאות שלי... אני חיה מהיום למחר... אני לא יכולה לתכנן כלום... אני נופלת למשכב יום אחרי שאני מרגישה מצוין...´.´מה זו הבריאות שלך? לא הבנתי. את הולכת?´ ´כן.´ ´את יושבת, עומדת, שותה, אוכלת, קמה לבד (ממשטח נמוך לגובה) בכוחות עצמך, ולא כואב לך כלום?´ ´כן...´ ´זוהי הבריאות שלך.´ והמשיך ואמר הקול, אמר כי הבריאות, כמו האושר, לא תלויה לטווח הארוך. היא כאן ועכשיו ברגעים האלה ממש, ברגעים שלא כואב לי, ברגעים שאני לא סובלת, בניצחונות שריבונו נותן לי לנצח, בניצחונות שלי, על מכאובי הלב, הנפש, והגוף... זו הבריאות שלי. אז אולי מבחוץ זה נראה מלנכולי, והרבה אנשים שמסתכלים עלי תופסים אותי בהמון צדדים. פעם אני הבחורה שנראית סבבה ושלא רואים עליה... פעם אני הבחורה המלנכולית שהלכה בשבת לחוף הים וישבה מול הים. ונראיתי מלנכולית. ללא ספק. לא יכולתי להיכנס לים. בתוכי מושתל צינור. בתוכי יש עכבות. פנימיים וחיצוניים. בתוכי יש קונפליקט עצום בין איך שדברים אמורים להיות, על פיהם הרוחניים או השטחיים, החומריים או בעלי המהות. אך עם כל הקונפליקטים וכל העכבות, מבפנים הרגשתי מאושרת. אני בת 20 אוטוטו וכבר שכחתי את הפעם האחרונה ששחיתי בים, או רקדתי או עשיתי כל דבר משחרר כלשהו בגלל הבועה שאני תקועה בה כל כך הרבה זמן, שאני כבר מתחילה לשדר את הכובד והמלנכוליה. אבל בפנים אני חופשייהההה!! שום דבר כבר לא עוצר אותי. מבפנים אני שוחה בים עד כמה שאפשרי לי, אני רוקדת בצלילי החיים עד כמה שרק מותר לי, אני נהנית מהילדים שלי של החיים בבית-החולים כשאני איתם, משחקים בבלונים של סבון, מלטפים, צוחקים, אוהבים, מתנחמים. אני הילדה משם. אני שם ואני בחוץ. תמיד תישאר לי הרגל האחת בחוץ והרגל השנייה בפנים. אבל אני חופשייה... ויגיע עוד היום, אם ירצה השם, שאני אהיה חופשייה ומאושרת מכל העכבות..."  

מלי נפטרה ביום ב´ בחשוון תשס"ה (16.10.2004).

בת 20 הייתה במותה. 

הניחה הורים ואחות. 

קבורה בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע.   

יהי זכרה ברוך